הלידה ומה שבא אחריה

בכי אחרי הלידה? דכאון אחרי הלידה? התחושות הנלוות לאחר הלידה וכיצד להתמודד איתן

היה לי הריון מדהים! בלי הקאות, בלי סחרחורות, בלי כאבים, פשוט מושלם! וכמובן שציפיתי ללידה מושלמת, עשינו קורס הכנה ללידה, בקורס הבנו "אנחנו יולדים רק לידה טבעית"! מצאנו דולה, ויצאנו למסע…

הייתי כל כך מוכנה ללידה הזאת, ידעתי כל דבר, מה בדיוק אני רוצה, באיזה תנוחה ומתי. הכל התחיל ביום בהיר אחד כשהשתחרר הפקק הרירי, ואיזה אושר…. הינה זה מתחיל. המתנו עד לצירים סדירים פחות או יותר (בהמשך התברר שזה היה פחות מאשר יותר), מצוידים בתיק לידה מאוד קפדני יצאנו לכיוון בית החולים. בבדיקה בבית החולים התבשרתי שיש לי ירידת מים מקוניאליים, הכניסו אותי לחדר לידה, ובגלל שהצירים לא כל כך סדירים והפתיחה הייתה לא כל כך פתוחה "הציעו" לי פיטוצין.

פוף… והינה מתפוצץ לו בפרצוף חלום הלידה הטבעית שלי, אבל הייתי גיבורה והמשכתי לסבול עם פיטוצין וללא אפידורל במשך 6 שעות. כעבור 6 שעות לאחר שהופעל עלי לחץ מטורף "הסכמתי" לקבל אפידורל.

ו… אין התקדמות… ו… אין התקדמות ו… אין התקדמות

אחרי 24 שעות במהלכן ביצעו בי כל פעולה פולשנית שרק יכלו לבצע בי, ואחרי שהחום שלי כבר עלה ל 38, הציעו לי ניתוח קיסרי.

יאמר לזכותה של הדולה שליוותה אותנו, היא "הגנה" עליי מפני הצוות הרפואי בכל דרך אפשרית ועטפה אותי בכפפות של משי, היא באמת ניסתה הכל כדי שהלידה הזאת תצליח כמו שאני רוציתי, הייתה רק בעיה אחת שאותה הבנתי בהמשך… לא רציתי!

כעבור 24 שעות מהרגע שנכנסתי לחדר לידה נכנסתי לחדר ניתוח לניתוח קיסרי בהרדמה מלאה.

התעוררתי מהניתוח בחדר ההתאוששות, ניגשה אלי האחות ואמרה שנולד לי תינוק בריא ומהמם, לא אמרתי כלום רק שאלתי איפה בעלי. בעלי נכנס לחדר מאושר עד השמיים אמר שהתינוק שלנו פשוט מהמם ונתן לי לראות תמונה ו… כלום… פשוט כלום… כמובן שאמרתי איזה תינוק מהמם ויפה ושאלתי מתי אני יכולה לראות אותו. אמרו לי שעוד כמה שעות אני אוכל לרדת מהמיטה ובעלי יכול לקחת אותי לתינוקייה.

חזרתי לישון, כשהתעוררתי בעלי לקח אותי לתינוקייה, ציפיתי שאני אכנס לתינוקייה והעריסה של התינוק שלי תזהר באור שונה מכלל העריסות ואני ישר אזהה אותו (!) אבל לא, הוא ממש כמו כל שאר התינוקות בתינוקייה, לקחתי אותו לידיים "חמוד" חשבתי לעצמי אבל בפנים… כלום… רק בכיתי ללא הפסקה.

מאוד רציתי להניק, היה לי מאוד חשוב, אבל זה פשוט לא הלך.. הוא מאוד הכאיב לי, כל הגוף מאוד כאב לי אחרי הניתוח, כאב לי להחזיק אותו, כאב לי לקום אליו, ולכן בלילה השני ביקשתי שיתנו לו בקבוק.

את התקופה בבית החולים אני זוכרת מאוד במעורפל, אני רק זוכרת שכל פעם שהיו מגיעים אורחים הייתי שולחת את בעלי עם התינוק אליהם רק כדי שאוכל לנוח כמה שעות. בדיעבד אני יודעת שזה בדיוק מה שצריך לעשות, אבל אז לא היה אף אחד שיסביר לי זאת ולכן הרגשתי אמא ממש גרועה! איזה אמא  רוצה "להיפטר" מהתינוק שלה רק כדי לנוח.

כעבור 4 ימים חזרנו הביתה, כולם היו מאוד מאושרים, התינוק בריא, יפה ומאוד רגוע, גם אני כלפי חוץ הייתי שמחה ומאושרת, אבל בפנים… ריקנות מוחלטת…

הגענו הבייתה ואני פשוט הלכתי לחדר, לישון. זה הדבר היחידי שרציתי, שיעזבו אותי בשקט ושאוכל לישון. התעוררתי מכאבי שדיים נוראים, הייתי מלאה בחלב, אבל לא יכולתי וגם לא כל כך רציתי להניק כי הכל נורא כאב לי.

לא ניגשתי לתינוק, לא החלפתי לו, לא נתתי לו בקבוק, שאבתי עם משאבה ונתתי את החלב לבעלי שתפקד כאימא לתפארת.

בעלי התקשר לחופית הדולה שלנו וביקש ממנה להגיע, זה כנראה שזה מה שהציל אותי!

כשחופית הגיע היא נכנסה אלי לחדר, מאז שחזרנו הביתה לא הסכמתי לצאת מהחדר, ופה הסכר נפתח ובפעם הראשונה מזה חמישה ימים אמרתי את זה בכל רם: "אני רוצה שהוא ייכנס בחזרה לבטן" ופשוט לא הפסקתי לבכות. זה היה הרגע שבו הבנתי שבכלל לא רציתי ללדת, ובכלל לא הייתי מוכנה לילד, פשוט רציתי להמשיך להיות בהריון, כי בהריון אני מרכז העיניים והעולם סובב סביבי, ועכשיו אני בצד ועולם סובב סביב התינוק.

חופית פשוט הייתה שם חיבקה אותי ונתנה לכל הדמעות שלי לצאת, היא גם ידע לנרמל עבורי את כל הסיטואציה ולהסביר לי שמה שקורה לי זה פשוט "דכדוך אחרי הלידה", שאני מלאה בהורמונים ושכמוני מרגישות 80% מהנשים.

80% מהנשים?! איפה הנשים האלו לעזאזל?! למה אף אחת, אף אחת לא מדברת על זה!

למה אף אחת לא מדברת על זה שזה מאוד קשה לא לישון בלילה, כל לילה, מדי לילה.

למה אף אחת לא מספרת שלוקח חודשים עד שהגוף שלך שוב פעם מקבל צורה של גוף ולא של שק ריק.

למה אף אחת לא אומרת שבחודש של חופשת לידה את תהיי יותר עייפה משנה שלמה של עבודות פרך.

למה כוווולן שותקות על זה שפתאום את צריכה לשנות את כל השגרה שלך ולהתאים אותה לאדם חדש שנכנס הביתה.

אף אחת לא סיפרה לי שלהיכנס למקלחת ליותר מ – 5 דקות יהפוך לחלום חיי, שלא נדבר בכלל על פשוט זמן איכות עם עצמך.

אז נכון, לי היה מזל ולצידי היה בעלי שלא כל כך הבין מה אני עוברת (פשוט כי הוא לא יכול להבין את זה) אבל הוא היה שם בשביל לתת לי יד ולעזור לי להיכנס לחיים החדשים בתור אמא.

לקח לי חודש והחיים שלי באמת נכנסו למסלול, התאהבתי בדבר הקטן והמם הזה שקוראים לו יונתן והוא האור של חיי!!!

היום אני יכולה להגיד בביטחון: "אני אמא נהדרת"! אבל זה ממש לא מה שחשבתי בהתחלה.

יש קשר שתיקה כל כך חזק סביב כל התקופה הזאת שלאחר לידה, ואני כל כך רוצה להילחם בזה ולפרום את הקשר. לא מגיע לאף אחת לעבור את מה שעברתי רק בגלל שזאת בושה לדבר על זה.

זאת לא בושה לדבר על זה, לידה זה דבר לא פשוט, ובטח שהאימהות זה דבר לא פשוט!

כך אני הגעתי למקצוע שלי, אני רוצה להגיע לכל אותן הנשים שהרגישו כמוני ולתת להן יד כדי שיוכלו להיכנס לעולם האימהות וליהנות ממנה, ליהנות מחופשת הלידה, כן יש דבר כזה, צריך לדעת איך להגיע לשם.

בכי אחרי לידה | דיכאון אחרי לידה